<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ד' שער ג'</h1>
<h2>דף ג.</h2>
וסודר של גוי יש ספק. והרשב"א נסתפק אם נקנה.
<h2>דף ח.</h2>
המוכר חפץ לחבירו, זה אומר במנה וזה אומר במאתים, והלך זה לביתו וזה לביתו, ואח"כ בא זה לזה בסתם, מי שתבע את חבירו יעשה כדבריו של חבירו. אם המוכר בא, יעשה כדברי לוקח, ואם לוקח יעשו כדברי המוכר. רי"ף הביאה מהתוספתא [פ"ב הי"א], פ"ק דקידושין, ור"ם פ"כ דקנין.
<h2>דף טז.</h2>
והרבה דברים נוהגים עכשיו קנין ואין צריכים, כגון המשחרר עבדו. מדאמרינן בקידושין לימא ליה באפי תרי זיל. והמגרש אשתו, והעושה שליח, או המוסר מודעא, או מוחל חוב או פקדון, וכיוצא באלו. ור"ם פ"ה דקנין [כתב] כי אינו מועיל רק שאינו יכול לומר משחק ומהתל הייתי.
<h2>דף כח.</h2>
כל הנעשה דמים באחר, כגון החליף פרה בחמור, מיד שלקח המוכר הפרה במעות אלו נתחייב בחליפיו. והחליף קרקע בקרקע, כיון שזכה זה נתחייב [זה] בחליפיו. ואיתה פ"ק דקידושין, ובתוספתא [פ"א ה"ו] הא דקרקע.
<h2>דף סה:</h2>
קנין בפני שנים, ואיתה פרק חזקת [מ' ע"א]. וה"ה אם קנו בינו לבין חבירו ומודה בקנין וכל שלא חב לאחרים, דלא איברו סהדי אלא לשקרא. וכן [כתב] הרי"ף פרק האומר בקידושין. וכן [כתב] הר"ם פ"ה דקנין, ולא כן [כתב] הראב"ד. וכל שמודה בקנין ואומר "דרך היתול נטלתי" אינו כשר. דדוקא הודאה ודאית בעינן.
